צילום: עמית גושר
דלת המעלית נפתחת, ומיד אור לבן בוהק של מנורות הפלורסנט וריח של חומר חיטוי, גורמים לכם להרגשה מתוחה. אתם מתיישבים על ספסל הברזל, נועצים עיניים בקיר הלבן, נעים באי נוחות ומקווים שהזמן יעבור מהר… אבל אפשר גם אחרת – האדריכליות חמוטל שדות וקרן שהם תכננו מרפאת קהילה באווירה חמה, אישית ומזמינה. התכנון והעיצוב תומכים בגישה ההוליסטית של שתי רופאות המשפחה שהקימו את המרפאה, שמאמינות שהדרך להבראה עוברת דרך חלל מכבד ורגוע.
"בית" גם לפציינטים וגם לרופאות
הקונספט העיצובי של המרפאה התחיל בשם: "בית רופאות". כבר בבחירת השם המחישו שתי הרופאות איך הן מדמיינות את המרפאה: עבורן, השוהות בחלל שעות רבות ביממה, ישמש החלל כבית שני. ועבור המטופלים שלהן הן רצו ליצור מקום המקדם את הבאים בברכה ומעניק להם את התחושה שיש מי שדואג לרווחתם.
האדריכליות חמוטל שדות וקרן שהם התחברו מיד לחזון הרופאות. הן שמו להן למטרה לתכנן חלל חמים ומזמין, עם תחושה של "בית". חלל שבו הרופאות נהנות לעבוד והמטופלים מרגישים רגועים, תחושה שעל פי מחקרים רבים תורמת לבריאות ומזרזת החלמה.
בניגוד לפרויקטים רבים פרויקט המרפאה התחיל בשלב מוקדם, עוד לפני מציאת השטח המתאים. האדריכליות והרופאות יצאו למסע חיפושים אחר שטח שיעמוד בכמה קריטריונים מרכזיים, כפי ששדות מסבירה: "התבקשנו לתכנן חלל משותף שמחולק לאזור קבלה מסביר פנים שבמקביל יאפשר למזכירות פרטיות יחסית, ולצידו אזור המתנה פתוח, מאוורר ומרווח, שכולל גישה ישירה אל חדרי הרופאות. באשר לחדרים עצמם, הבקשה העיקרית הייתה שיהיו גדולים ונגישים, כשבכל חדר יש חלון המאפשר אוורור טבעי."
להוביל את המטופלים אל הנוף
לאחר שהאדריכליות והרופאות ביקרו בכמה אתרים, הן הוקסמו ממבנה המשקיף לעבר נוף עוצר נשימה להרי עין כרם. בזמן תכנון המרפאה, המבנה עוד היה בתהליכי בנייה, מה שאפשר לאדריכליות גמישות רבה והתאמה מדויקת להגדרות הפרוגרמה.
"אחד האתגרים המשמעותיים בפרויקט הזה היה לנצל את הפוטנציאל של החלל." מסבירה שדות. "החלל עצמו הוא מלבני, ודווקא הצלע הרחוקה מהכניסה היא זו שפתוחה לנוף ההרים. רצינו מאוד שכל מי שמגיע למרפאה יוכל ליהנות מהנוף המדהים הזה. ברוב המרפאות הכניסה כוללת את אזור ההמתנה ואילו במקרה הזה, היה לנו חשוב להוביל את הפציינטים לקצה השני של החלל – בצורה טבעית וזורמת."
הפתרון שהוחלט הוא חלוקת החלל לשני אזורים על ידי קיר אלכסוני ארוך: מצידו האחד – האזור המשותף שתחילתו בכניסה ובעמדת המזכירות, ולאחריהן חלל ההמתנה הצופה אל הנוף. מצידו האחר של הקיר – חדרי הרופאות, הפונים לחלונות ההיקפיים. הזווית בה הועמד הקיר יצרה חללים עם עומקים משתנים: כך למשל הקבלה נמצאת בחלק הצר של החלל, ההולך ומתרחב במעבר לאזור ההמתנה המרווח. שינוי העומקים אפשר ניצול מיטבי של השטחים בהתאמה לשימושם תוך מיקומם ברצף מרחבי אחד גדול ופתוח.
"הקיר האלכסוני משמש גם כאלמנט עיצובי משמעותי" מוסיפה שדות, "על מנת להכניס תחושה טבעית לחלל החלטנו לחפות אותו בחיפוי במבוק, חומר שבנוסף ליתרונותיו העיצוביים הוא ידידותי לסביבה ומשמש גם כאלמנט סופג רעשים. החיפוי תוכנן במקטעים עד לגובה הדלתות המשולבות ביניהם במקצב קבוע, והוא הובלט ע"י צבע אפור כהה, להגברת תחושת העומק בחלל. התוצאה הסופית היא אלמנט דומיננטי שיוצר שפה עיצובית נקייה והרמונית."
על אף שינוי "סדר הדברים" ותכנון אזור ההמתנה בקצה המרוחק מהכניסה, הפתרון הלא קונבנציונלי התגלה כמוצלח מאוד. "מאחר שהקיר האלכסוני ארוך, הזווית שהוא יוצר מעודנת ויוצרת סוג של זרימה בתוך חלל אחד גדול שאין בו שבירה של קירות, ושמוביל את המטופלים אל הנוף בטבעיות." שדות מסבירה.
ספרייה שמספקת פרטיות בלי לחצוץ
אלמנט משמעותי נוסף במרחב הוא ספרייה דו-צדדית הממוקמת בין עמדת הקבלה ואזור ההמתנה, ובין מדפיה מחיצות אלכסוניות. מצידה האחד משמשת הספרייה את המזכירות, ומצידה האחר מציעה ספרים וצעצועים למטופלים המחכים לתורם. הספרייה יוצרת הפרדה חלקית בין הקבלה וההמתנה – אפשר לראות ולתקשר דרכה, ובאותה נשימה, היא מספקת פרטיות לשוהים בשני הצדדים.
קווים אלכסוניים מאפיינים גם את חלקיה של ספת ההמתנה, הניתנים לצירוף בקומפוזיציות שונות ומאפשרים סידור גמיש של אזור ההמתנה. שימוש בגוונים ירקרקים כחלחלים הוסיף רכות ורוגע לחלל, וכך גם פיזור צמחייה ואלמנטים פיסוליים בין מדפי הספרייה.
תקרה חשופה כאלמנט עיצובי לא שגרתי
החלטה לא שגרתית נוספת שלקחו צמד האדריכליות בפרויקט הזה הוא להשאיר את תקרת הבטון חשופה וגולמית. "חלק מהקסם של החלל שהורגש מיד עם הכניסה אליו היה התקרה הגבוהה שלו, והחלטנו שהיא חייבת להיות חלק דומיננטי מהעיצוב. בחרנו להשאיר אותה חשופה גם כדי לשמור על תחושת המרחב ולא לפגוע בגובה החלל, וגם משום שהיא מקושרת אסוציאטיבית עם חללים ציבוריים הקשורים דווקא לתרבות הפנאי. התקרה מעניקה קונטרסט לאסתטיקה הנקייה והמוקפדת בחלל המרפאה, ומשמשת סוג של תבלין עיצובי שמחבר את המרחב לעולמות תוכן מעבר לתחום הבריאות."
התשתיות העוברות תחת תקרת הבטון נותרו אף הן חשופות, ואף הודגשו: "בין השאר, החלטנו למזג את החלל באמצעות תעלת פח עגולה המקבילה לקיר האלכסוני ומודגשת בצבע דומה. כמו כן בחרנו להאיר את החלל בעזרת ספוטים על גבי פסי צבירה תלויים, שיוצרים תאורה חמה ותורמים לאווירה הנינוחה" מפרטת שדות.
נוחות ומנוחה גם לרופאות ולצוות
אחד מהנושאים עימו התמודדו האדריכליות בשלב התכנון היה מציאת האיזון בין צרכי הצוות וצרכי המטופלים. "התלבטנו איזה חלל נקצה לצוות ואיזה לפציינטים, רצינו להגיע למצב מאוזן שבו גם המטופלים וגם נותני הטיפול והשירות ירגישו בנוח. אני שמחה לומר שחלוקת החלל ובמיוחד הפתרון של הספרייה המשמשת כמחיצה חלקית נתן לנו תשובה לשני הצרכים האלו, שפעמים רבות מתנגשים זה בזה." אומרת שדות.
והתוצאה הסופית – חלל המשקף בדיוק את החזון של שתי הרופאות. חלל מרגיע, מזמין ומכיל – למטופלים ולצוות. "אחד הסיפורים שהרופאות סיפרו לי הוא על פציינט חדש שנכנס למרפאה. תוך כדי טיפול הוא שאל את הרופאה המטפלת בו האם היא בטוחה שהוא לא צריך לשלם על השירות. הוא התקשה להאמין שלא מדובר במרפאה פרטית… זאת בדיוק הסטיגמה שניסינו לשבור והסיפור הקטן הזה מוכיח שהצלחנו במשימה." מסכמת שדות את ההישג.
פרויקט "בית רופאות" הוא ביטוי תכנוני ועיצובי לחלל שמכבד את צרכי הצוות המקצועי ואת הפציינט ועולמו הפנימי. והכול מתוך הבנה שלסביבה בה אנו נמצאים השפעה ישירה על עולם הנפש, ושההתייחסות אליו היא חלק בלתי נפרד מהדרך לרפואה שלמה.
