קרדיט צילום: ירדן בידר

כך תכננו בסטודיו זרתא מבנה חינוכי המשלב מיגון עם מרחב פדגוגי מתקדם. קבוצת ילדות יורדת במדרגות הרחבות של בית ספר ראשית בשדרות – הן בדיוק חזרו ממשחק תופסת במרפסת שבקומה השנייה והשמחה מהדהדת באטריום המואר… הזכוכית העבה – 4.2 סנטימטרים של הגנה בליסטית, החלונות הגבוהים במיוחד, והכניסות המוגנות לחללים הפנימיים נטמעים בעיצוב גלי, אוורירי ועוטף. מבפנים ומבחוץ, קשה להאמין שזהו אחד המבנים הממוגנים ביותר בישראל.

היצירה הזו של מבנה מוגן שנתפס בעיני רבים מאיתנו כמפלצת בטון משוריין – לבית ספר שמשדר פתיחות ואווריריות, זיכתה את זרתא סטודיו במקום השלישי בפרסי אות האדריכלות הישראלית, בקטגוריית מבנה חינוך.

"אנחנו גאים מאוד בפרויקט הזה משום שהוא מוכיח שמיגון מתקדם יכול להשתלב בעיצוב מזמין ונעים." אומרת אביבה פרידמן, ממשרד סטודיו זרתא. בראיון עמה ועם שותפה רואי פרידמן, הם מסבירים על המשימה המורכבת שלקחו על עצמם: לתכנן מרחב חינוכי שיספק הגנה מקסימלית, בלי שהתלמידות ירגישו שהן שוהות במבנה ממוגן מכף רגל ועד ראש.

תכנון שמתחיל במחשבה על התלמיד

5,800 מטר רבוע של שטח בנוי, 18 כיתות, קירות בטון בעובי 40 סנטימטר, חלונות משוריינים… והכי הכי חשוב שילוב בין הגנה פיזית לרגשית. "כשקיבלנו את הפרוגרמה חשבנו בראש ובראשונה על התלמידות," מסביר רואי, "איך הן ירגישו בתוך המבנה? מה הן יראו? איך המרחב ישפיע על תחושת הביטחון שלהן?" התשובות לשאלות האלה הולידו את הקונספט העיצובי של בית ספר דו-קומתי שבו שטח הקומה העליונה עולה על גודל שטח הקומה התחתונה."

המבנה של ביה"ס ראשית מתחלק לשלושה אגפים מרכזיים. האגף המרכזי, הממוקם בקומת הקרקע, מאכלס את משרדי ההנהלה וכיתות א', ב' – מתוך מחשבה על נגישות מרבית לתלמידים הצעירים. שני האגפים הנוספים, המיועדים לשכבות ג' עד ו', הם מבנים דו-קומתיים. בקומת הקרקע של אגפים אלה ממוקמים בין השאר חדרי הטכנולוגיה וחדרי הספח. ובמרכז – אטריום גדול המואר באור טבעי הזורם פנימה מהחלונות הגבוהים. גרם מדרגות לצד טריבונה מובילים אל כיתות הלימוד בקומה העליונה, וגשר רחב ידיים, המשתרע על פני שטח של 650 מ"ר, מקשר בין שלושת האגפים שבקומה העליונה ובה בעת יוצר אזורים מוצלים ומוגנים בקומת הקרקע.

בכל אגף, תוכננו מרחבי למידה גמישים, כולל בית מדרש שמאפשר לימוד פרטני ולימוד בצוותא. את המסדרונות החשוכים, המאפיינים בתי ספר מאז קום המדינה, מחליפים חללים רחבים ומוארים. "אחד האתגרים הגדולים בפרויקט, היה הכנסת אור טבעי למבנה שכל כולו מיגון" "אומרת אביבה "הפתרון שלנו היה אטריום מרכזי עם  פתחים עיליים מוגנים. הגשר המרחבי, שמחבר בין האגפים, מעודד הליכתיות או ליתר דיוק משחקיות. רצינו שהגשר גם יחבר בין האגפים השונים וגם יענה על הצורך של הילדים בתנועה. בעזרת הגשר וגרמי המדרגות החיצוניים אנחנו מעודדים ילדים לצאת החוצה בהפסקות וליהנות ממרחבי החוץ. יצרנו מעין תנועה מעגלית שמאפשרת משחקיות בצורה שמאפשר מעבר בין הקומות גם מתוך המבנה וגם מבחוץ."

חינוך ללא גבולות – בתוך גבולות המיגון

בית הספר מיישם את גישת ה-SEL (Social Emotional Learning), שמשלבת למידה רגשית-חברתית. "אנחנו מאמינים שהמבנה הוא כלי חינוכי בפני עצמו," מסבירה אביבה. "ולכן השתדלנו לשמור על גמישות תכנונית, כך שהכיתות יתאימו לסוגי למידה שונים. למשל, בעזרת קירות הזזה אקוסטיים, שתי כיתות יכולות להפוך לחלק ממרחב האטריום כך שהאטריום הופך לרחבת משחקים גדולה. הספרייה היא חלק מהחלל הראשי והיא מכילה אזורי ישיבה, אזורי למידה עצמי ומאפשרת מפגש פרטני בין מורה לתלמיד."

קהילה בונה חוסן

בשדרות, הקשר בין המרחב הפיזי לחוסן הנפשי ברור מתמיד. "עלות המבנה גבוהה בכ-20% לעומת מבני חינוך רגילים," משתף רואי. "אבל אי אפשר לתמחר את תחושת הביטחון של התלמידות. כל מקום – הכיתות, החללים המרכזיים וגם חללי החוץ – הוא מקום מוגן. זה בעצם רעיון חדש של מבנה ממוגן, שהוא דו קומתי. משום שהדבר מורכב לביצוע רוב המבנים החינוכיים הממוגנים היו בני קומה אחת, אבל היתרונות של עוד קומה הם רבים ובעיקר הגדלת שטחי החצרות, האפשרות לגינה ירוקה על הגג, מרפסות שאפשר לשחק בהן וגרמי המדרגות הפנימיים והחיצוניים שמעודדים הליכתיות."

משרדי ההנהלה השקופים מספרים גם הם סיפור של התחשבות. "רצינו שהתלמידות יראו את המבוגרים האחראים עליהן," מסבירה אביבה. "הצד הערכי בשדרות חזק מאוד. בתקופת המלחמה הייתה התגייסות מדהימה של צוות ההוראה ורצינו להפוך את חדרי העבודה והמנוחה שלהם לנעימים ורגועים – בעינינו הדאגה לצוות לא פחות חשובה מהדאגה לתלמידות."

"זהו פרויקט דגל בעיר מבחינת חינוך בבתי ספר היסודיים, והעירייה השקיעה משאבים רבים." רואי מוסיף ואביבה ממשיכה: "האנשים בשדרות הם בעלי חוסן גבוה במיוחד. העבודה על בית הספר לא נפסקה בגלל המלחמה. העירייה המשיכה לשלוח את המפקחים שלה. הקבלנים המקומיים התאמצו מאוד להגיע מדי יום. לפעמים היה לנו חשש שבית הספר לא יפתח בזמן, אבל כולם, כולל צוות בית הספר, עשו הכול כדי שהמבנה יהיה מוכן לשנת הלימודים."

המגרש שעליו נבנה בית הספר בשדרות, נמצא בין השכונה הישנה לשכונה החדשה, מעין קו תפר בין הישן לחדש, ואולי גם בין מלחמה לשלום. סטודיו זרתא – שמשרדם  היה ממוקם עד לפרוץ המלחמה בקיבוץ ניר עם, והוקם על ידי בוגרי בצלאל  לפני 15 שנה, הוא בעל ניסיון רב בבניית מוסדות ציבוריים בכלל ומוסדות חינוך בפריפריה בפרט. בסטודיו זרתא הצליחו ליישם את ניסיון החיים בנגב ואת הניסיון המקצועי ליצירת בית ספר, מאיר עיניים ואוורירי, וזאת על אף דרישות המיגון המחמירות. בבית הספר הזה, רוחות המלחמה נשארות תמיד מחוץ לתחום.