איך נראים בתי הספר של העתיד? כאלה שמאפשרים למידה על שטיח, שיחה על פוף, וסקרנות חוקרת במרחבים פתוחים, מוארים וגמישים. קריית החינוך בהרצליה, שממזגת בין חינוך וקהילה, מציגה מודל חדשני של מרחב פיזי שמעודד פדגוגיה מתקדמת לצד עירוב שימושים תרבותי. יצאנו לשוחח עם האדריכל ערן זילברמן, ממשרד "רגבים + אדריכלים", על ההשראות, העקרונות והחזון שמאחורי הפרויקט המרשים.

מרחבים שמשנים התנהגות

"בתי הספר שאנחנו למדנו בהם היו תולדה של המהפכה התעשייתית, כשהחשיבה הרווחת הייתה שבני אדם הם חומר גלם, ובאמצעות כמה "כיוונונים" בית הספר יכול להכין אותם לשוק העבודה," מסביר זילברמן בתחילת השיחה. "המחשבה שבני אדם שווים במהותם ובצורכיהם, מנוגדת לתפיסה העדכנית שמכירה בשונות ובאינדיבידואליות של בני האדם בכלל ושל תלמידים בפרט ומציעה פתרונות שונים בתכלית.

התכנון העדכני של מבני חינוך הוא בראש ובראשונה גמיש. הוא מעניק מרחב לפעילויות מגוונות המתאימות לצרכים שונים. אני בהחלט מאמין – ואני גם מרגיש את זה כאדריכל – שהמרחב משנה קודם כל הזדהות, ההזדהות משנה התנהגות וההתנהגות משנה דרכי פעולה."

קריית החינוך בהרצליה היא דוגמה מובהקת לאופן שבו התפיסה של זילברמן מתורגמת למרחב פיזי. הקריה כוללת בית ספר יסודי: אודיטוריום וספרייה, אולם ספורט והתעמלות מכשירים עם מגרש כדורסל מקורה, חטיבת ביניים של 24 כיתות, תיכון, חניון תת-קרקעי ל-400 מקומות חנייה, מגרשי ספורט מקורים ומרכז קהילתי גדול שנבנה בימים אלו.

"מדובר בתפיסה הוליסטית שאומרת שמבנה חינוך הוא לא מקום שנסגר עם סיום שעות הלימוד, אלא משרת את הקהילה גם בשעות אחרי הצוהריים והערב," מדגיש זילברמן. "הכוונה היא לייצר משאב עירוני, חינוכי ותרבותי.

"התכנון הכללי של הקריה מייצר ריאה ירוקה שמחברת את הרצליה מזרח להרצליה מערב. בתוך הקריה עצמה כיתות-האם מתוכננות סביב חלל מרכזי אחד, והחללים בין כיתות‑האם אינם "מסדרונות" במובן המסורתי, אלא חללים גמישים ורחבים. במרכז בית הספר מתוכננות טריבונות ישיבה רחבות, מחופות בפרקט, כאשר הסקיילייט שמעל הטריבונות מכניס אור טבעי למבנה." הוא מסביר.

מסביב לליבה הפתוחה הזו, יש חללי לימוד רחבים לפעילות מגוונות, כולל "קפסולות" או "תיבות" שמרחפות בחלל ומשמשות כחדרי ישיבות או חדרי לימוד פרטיים. גם חדרי המורים עברו מהפך ו–"הפסיקו להיות חדרים אטומים עם כמה שולחנות ומטבחון קטן להכין קפה, אלא מתוכננים כסלונים, כמקומות שהייה שקופים, נעימים מוארים."

האיזון בין שקיפות לפרטיות

כששאלנו אם שקיפות זו אינה פוגעת בפרטיות ובסמכות של המורים, זילברמן הסביר: "הגישה הרווחת של הפיכת כיתות או חללי עבודה מאזורים אטומים לאזורים שקופים לגמרי, היא פסולה גם בעיניי. אנחנו מייצרים תמיד את הגוף ההיברידי – כיתות שהן שקופות באזורים מסוימים ואטומות באזורים אחרים. בכל כיתה יש אזור שקוף ויש דלת אטומה. אני מאמין מאוד במתן האפשרות ובגמישות בין שקוף לבין אטום, כולל בחדר מורים."

עולם ההייטק היווה השראה משמעותית לתכנון קריית החינוך. "היום פעילות העבודה היצרנית מחייבת סביבת עבודה גמישה," מסביר האדריכל. "האדם המודרני הוא מולטי-טאסקינג, אנחנו עושים במקביל הרבה דברים, ברמת מסוגלות גבוהה. ישיבה בסמוך לשולחן היא רק פן אחד.

"כשמדובר על לימודים הדבר חשוב עוד יותר. יש למידה עצמית, יש למידה בצוות, ויש למידה בישיבה על פוף ולמידה על שטיח. היום למשל, חלק ניכר מפעילות לימודית בגיל הצעיר מתבצע על השטיח. את השינוי הזה חברות ההייטק עשו לפני מוסדות הלימוד, אפשר לשאוב את ההשראה מהן ולייצר מרחבי למידה שבראש ובראשונה מאפשרים כמעט כל פעילות."

אדריכלות בת-קיימא במרחבי חינוך

קיימות היא אספקט נוסף בתכנון קריית החינוך. "המערכות ההנדסיות שמתוכננות היום מיועדות גם לייצר חשמל על ידי תאים פוטו-וולטאים שמוטמעים בכל בתי הספר," מציין האדריכל. "הסקיילייט המרכזי מאפשר לאוויר החם לעלות למעלה ולצאת החוצה, וכך הוא מייצר סירקולציה של אוויר. הסקיילייט גם חוסך בתאורה מלאכותית… הפתרונות האלו מייצרים בניין שמקיים את עצמו בטביעת פחמן נמוכה."

חדשנות נוספת מתבטאת בתכנון מבני חינוך ללא גדרות: "אנחנו משתדלים לתכנן מבנים בקו בניין אפס, כלומר שהמבנה עצמו מחליף את הגדר. לרוב, במבנה חינוך, החוק מחייב גדר ברזל בגובה 2 מטר, שבמציאות הישראלית הגדר מכוסה בברזנטים או בפרסומות בתצורה מוזנחת מאוד. אני משתדל לדאוג להגדלת המרחב הפנימי על חשבון הגדר, כשבעצם המבנים עצמם משמשים כגדר. העיר מרוויחה כי היא מקבלת בניין שמייצר דופן יפה לרחוב וגם צל עבור הולכי הרגל."

שאלנו את זילברמן האם מודל קריית החינוך ישים גם בפריפריה, שם התקציבים לרוב נמוכים יותר. "התקציב למטר מרובע בהרצליה לא שונה באופן מהותי מהתקציב למטר מרובע שתכננו ביבנה, למשל, או בכל מקום אחר. הכול תלוי במוכנות של הרשות. זה בסך הכול עניין של חשיבה מחוץ לקופסה בנוגע לפתיחת כיתות, הסרת קירות כשאפשר ויצירת מרחבים רב תכליתיים."

עם זאת, הוא מציין לזכות הרצליה את המוכנות להוסיף שטחים "שאינם מופיעים בפרוגרמה של משרד החינוך כמו למשל חדר מחול, מעבדות, ספרייה גדולה יותר וכדומה."

כשנשאל על האתגר הגדול ביותר בפרויקט, זילברמן מתייחס למורכבות התכנון: "מה שהדיר שינה מעיניי זאת המחשבה על המיקרו והמקרו בו-זמנית וכיצד לייצר מלאכת מחשבת של כניסות ויציאות, תנועה זורמת, וכניסת אור בתוך כל המבנים כיחידה אחת. מבחינתי קריית החינוך היא עיר בזעיר אנפין שיש לה כניסה מובהקת, אזור התקהלות, אזור פעילות ספורטיבית, ריאה ירוקה, אזורי התבודדות ועוד. לאורך כל התכנון הייתי עסוק במחשבה איך מייצרים את הגדול והקטן בלי לוותר על אף אחד מהמרכיבים."

למרות האתגרים הרבים במערכת החינוך הישראלית, זילברמן שומר על נקודת מבט חיובית: "אני לא אופטימי, אני סופר אופטימי. אני חושב שבישראל אנחנו מובילי דעה ואנחנו חוד החנית בנושא של חשיבה פדגוגית עדכנית. ואנחנו גם מובילים בהגשמת החזון הלכה למעשה."

"נכון אנחנו במשבר של כוח אדם, וזה משבר של הירתמות, וזה משבר של שכר, מעטים האנשים שאני מכיר שבחרו בחינוך כדרך חיים. לצערי הרב יש חוסר הלימה בין החלומות, התקציבים והרצון לשינוי, לבין המצב בשטח. אך לצד זאת אני מאמין שהשינוי במבנה מבחינה אדריכלית יגרום גם לצוות החינוכי להשתנות, ולהתאים עצמו לשיטות הלימוד החדשות, ואולי בעתיד נראה גם הירתמות של צוותים חדשים ורעננים שירצו להשתלב במערכות האלו."

למרות האתגרים הרבים במערכת החינוך הישראלית, זילברמן שומר על נקודת מבט חיובית: "אני לא אופטימי, אני סופר אופטימי. אני חושב שבישראל אנחנו מובילי דעה ואנחנו חוד החנית בנושא של חשיבה פדגוגית עדכנית. ואנחנו גם מובילים בהגשמת החזון הלכה למעשה."

"נכון אנחנו במשבר של כוח אדם, וזה משבר של הירתמות, וזה משבר של שכר, מעטים האנשים שאני מכיר שבחרו בחינוך כדרך חיים. לצערי הרב יש חוסר הלימה בין החלומות, התקציבים והרצון לשינוי, לבין המצב בשטח. אך לצד זאת אני מאמין שהשינוי במבנה מבחינה אדריכלית יגרום גם לצוות החינוכי להשתנות, ולהתאים עצמו לשיטות הלימוד החדשות, ואולי בעתיד נראה גם הירתמות של צוותים חדשים ורעננים שירצו להשתלב במערכות האלו."

קריית החינוך בהרצליה נבנתה בשלבים, כאשר השלב הראשון כלל את בית הספר היסודי, אולם ספורט הכולל התעמלות מכשירים וספרייה שנפתחו לפני כשנתיים. בשלב השני נפתחו חטיבת הביניים, התיכון, ספרייה ואולם ספורט נוסף. בעוד כשנה וחצי יתחיל השלב השלישי שכולל מרכז קהילתי המתוכנן להיות "מעין כיכר עירונית משמעותית וגדולה".

כבר היום המתקנים משרתים את הקהילה הרחבה גם בשעות הפנאי – אולם הספורט, האודיטוריום והספרייה פעילים גם אחרי הלימודים, מתקיימים בהם חוגים ואירועים שונים, והם מהווים מוקד קהילתי משמעותי. זוהי דוגמה מוחשית למודל חדש של מוסדות חינוך בישראל – כאלה שהם הרבה מעבר למקום ללמידה פורמלית, הם מרכז המשרת את כלל הציבור.